גז"ד לחולה סופני שהורשע בשוד קשישה שהוציאה כספה מבנק

1.         הנאשם הורשע עפ"י הודייתו בעובדות כתב אישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון. ההסדר לא כלל עונש מוסכם, אולם הייתה הסכמה על קבלת תסקיר שירות המבחן.

2.         הנאשם הורשע בביצוע עבירת שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

            מדובר בעובדות המלמדות על מעשה חמור ומביש, כעולה מכתב האישום המתוקן.

ביום 15.4.10 סמוך לשעה 09:30 הבחין הנאשם במתלוננת, קשישה בת 89, מושכת מחשבונה בבנק סך 6,000 ש"ח, אותם הכניסה לסל הקניות שהחזיקה בידה. הנאשם עקב אחר המתלוננת עד שהגיעה לביתה, ברחוב החלוץ 53 בחיפה. הנאשם עלה בעקבותיה לקומה השלישית ושם תקף אותה מאחור, חטף מידיה בכוח את סל הקניות וגנב את כספה.

3.         קצינת המבחן הגישה תסקיר חלקי בלבד נוכח מצבו הבריאותי של הנאשם, כפי שיפורט להלן.

            הנאשם בן 45. מסיכום אשפוז מיום 22.12.10 ומסיכום אשפוז זמני מיום 9.11.10 בבית חולים רמב"ם ומתעודה רפואית מיום 9.11.10, מטעם מנהל היחידה - מערך טיפול תומך אונקולוגי, ד"ר גיל בר-סלע, עולה כי הנאשם היה במעקב אונקולוגי כ-8 חודשים לאחר שעבר כריתה של מלנומה ראשונית בגב ובבית השחי. ביום 28.3.09 עבר ניתוח לכריתת הטחול ובלוטות לימפה בבית שחי משמאל.

            לאחר שבמשך חודשיים התלונן הנאשם על חולשה ביד ימין, הופנה ממעצרו לחדר מיון בבית חולים בני ציון ובעקבות בדיקות התגלתה גרורה במוח. ביום 22.11.10 עבר הנאשם ניתוח להסרת גרורה בצד שמאל של המוח. "לאחר הניתוח נשארה חולשה קשה בגפיים הימניות". כמו כן, נמצא אצלו נגע קטן נוסף באונה קדמית מימין והומלץ על טיפול רדיו כירורגי למוח.

            ד"ר בר-סלע ציין כי " על פי הספרות האונקולוגית חציון החיים בחולים עם גרורות ממקור מלנומה עומד על פחות משנה (סביב 10 חודשים)".

4.         ב"כ המאשימה הצביעה על עברו הפלילי המכביד של הנאשם, הדגישה את חומרת העבירה, שנעשתה תוך ניצול פגיעותה של המתלוננת הקשישה. לאחר האירוע, המתלוננת עברה לבית אבות והיא סובלת ממחלת אלצהיימר. ב"כ המאשימה הדגישה כי מעבר לנזק הפיזי שנגרם למתלוננת, נגרמה לה וודאי גם טראומה נפשית.

הפרקליטה הסכימה כי יש מקום להתחשב במצבו הבריאותי של הנאשם, אך הצביעה על כך שהעבירה בוצעה לאחר שהנאשם כבר חלה ואף שבועיים לפני כן, ביום 28.3.10, עבר ניתוח להסרת גידולים. דבר זה לא מנע ממנו לפגוע בקשישה חסרת ישע. לפיכך עתרה להשית על הנאשם מאסר בפועל תוך התחשבות במצבו הרפואי, מאסר על תנאי וכן פיצוי למתלוננת. היא המציאה פסיקה לגבי ענישה בעבירות דומות וכן במקרים בהם מצבו הבריאותי של הנאשם חמור מאוד.

5.         הסנגור הדגיש את חרטתו הכנה של הנאשם, אשר הודה בהזדמנות הראשונה ולא ניצל את מצבה הבריאותי של המתלוננת, שכפי הנראה, לא יכולה הייתה להעיד בביהמ"ש. מבלי להמעיט בחומרת המעשה, הדגיש ב"כ הנאשם כי מדובר במקרה חריג. בעת המעשה הנאשם פעל מתוך ייאוש לאחר ניתוח ובהשפעת 11 סוגי תרופות שנטל, הוא חש וידע שלחייו אין שום משמעות ולהוריו הייתה בעיה בהוצאה לפועל.

עוד הצביע ב"כ הנאשם על כך שכיום מצבו של הנאשם שונה לחלוטין, הוא משותק בפלג גופו הימני, חולה סופני שתוחלת חייו, עפ"י הסטטיסטיקה, נמוכה משנה ולכן הסנגור פנה לרחמי בית המשפט.

הנאשם מסכים ואף הציע כבר בישיבה הראשונה לפצות את המתלוננת.

6.         הנאשם עצמו, הביע צער וחרטה על המעשה שעשה. לדבריו, איננו נרדם בלילות בגין אותו   מעשה ואיננו יודע מה דחף אותו לבצעו. המעשה לא היה מתוכנן, הוא היה בדרכו לעבודה       והיה זה לאחר שהבין כי הוא סובל ממחלה ממארת.

הנאשם סיפר על מצבו הבריאותי ועל הטיפולים הקשים העומדים בפניו, אותם ניתן לבצע רק בבית החולים תל השומר. לדבריו, לא קיבל טיפולי פיזיותרפיה להם נזקק כי במסגרת מר"ש נאמר לו שאין תקציב לכך. הוא כבר קיבל עונש חמור מכל מה שבית משפט יכול לגזור עליו ולכן ביקש להסתפק בתקופת המעצר שריצה עד כה. במצבו הוא איננו מסוכן ואינו מסוגל לפגוע בזבוב. הנאשם ביקש לאפשר לו לבלות את שארית ימיו עם הוריו המבוגרים שאף הם חולים והוא בנם היחיד.

7.         אין צורך להכביר מילים על חומרת המעשה, שוד של קשישה חסרת ישע. העבירה החמורה, מצדיקה ענישה הכוללת תקופת מאסר משמעותית וארוכה שיהא בה כדי לבטא את הסלידה מהמעשה.

            לנאשם גם עבר פלילי, הכולל ביצוע עבירות עוד משנת 1982 בהיותו קטין ועד הרשעה          מאפריל 2007, בגין עבירה של החזקת אגרופן או סכין שבוצעה ב - 1/06. הנאשם ביצע    שורה ארוכה מאוד של עבירות גניבה, קבלת דבר במרמה וכן עבירת סחיטה איומים ותקיפה             (משנים 96', 97'). הנאשם ריצה בעבר תקופות מאסר בפועל, אולם חזר לסורו.

מנגד, "עומד" בפני נאשם (יושב על כסא גלגלים) שהינו שבר כלי, משותק ביד וברגל ימין, נזקק לטיפולים רפואיים לא קלים בגין גרורות במוחו, סובל ממחלה ממארת סופנית  ותוחלת חייו קצרה. הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, הביע חרטה כנה והוא מבקש לאפשר לו לבלות את שארית ימיו במחיצת הוריו, שאף הם מבוגרים וחולים. 

הנאשם אומנם ביצע את העבירה בהיותו כבר חולה, אלא שמאז מחלתו החמירה בהרבה.